החלטה בתיק ס"ע 15056-09-10

בהליך זה הוגשה הודעת היועץ המשפטי לממשלה, לפי סע' 7ב(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], על קיומה של חסינות עובד ציבור לפי סע' 7א לפקודה כאמור, ובתוך כך בקשה לדחות את התובענה כנגד הנתבע, ולצרף את המדינה, כנתבעת במקומו.

בתגובה, הוגשה מטעם התובע בקשה כי בית הדין ידחה את הודעת המדינה, ויקבע כי לא קמה לנתבע חסינות עובד ציבור לפי סע' 7א לפקודה.

בקשת התובע כאמור, היא אשר עומדת להכרעה במסגרת ההחלטה שתפורט להלן.

העובדות הצריכות לעניין -

1.         התובע משמש כגזבר המועצה האזורית בוסתאן אל מרג' (להלן: "המועצה") החל משנת 2006.

2.         הנתבע כיהן במועדים הרלוונטיים לתביעה כראש המועצה הממונה מטעם משרד הפנים, בהתאם לסע' 143 לפקודת העיריות, תשכ"ה-1965. קודם מינויו וגם כיום, שימש הנתבע כסגן הממונה על המחוז הצפוני במשרד הפנים.

3.         עניינה של התביעה שהגיש התובע בהליך זה, מקורה בטענות התובע בדבר התנכלויות אישיות לכאורה שסבל מצד הנתבע, עת זה האחרון כיהן כראש המועצה הממונה.

            התובע, על פי הנטען בכתב התביעה, טוען להוצאת דיבתו רעה על ידי הנתבע, באמצעות מכתבים והתבטאויות בפני חברי המועצה ואחרים, באופן המהווה לשון רעה כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. בהתבסס על אלה, הגיש התובע את תביעתו בפני בית דין זה, אשר התבקש לדון בה במסגרת סמכותו מכח סע' 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, במסגרתו נתונה לבית הדין סמכות לדון בתביעה שעילתה עוולת לשון הרע.

טענות הצדדים -

4.         החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה בדבר קיומה של חסינות עובד ציבור במקרה הנדון, ניתנה, כפי המפורט בהודעת החסינות שהוגשה לתיק, לאחר שעיין בכתב התביעה על נספחיו, בפנייה שהתקבלה מב"כ התובע, בדו"ח ועדת החקירה לבחינת תפקוד המועצה וראש המועצה, בחומר שנאסף ע"י הלשכה המשפטית במשרד הפנים הכולל גם פרוטוקולים של ישיבות המועצה, ולאחר שנתקבלה התייחסותו של הממונה על המחוז במשרד הפנים.

            לפי עמדתו, כלל החומר שהובא בפניו מעלה, כי אין תשתית להתקיימות החריג לחסינות, כמפורט בסע' 7א(א) לפקודה, ולפיכך הוחלט להגיש את הודעת החסינות כאמור.

5.         לטענת התובע, המבקש כי בית הדין יקבע שלא מתקיימים תנאי החסינות לפי סע' 7א, הרי שאין עילה להענקת חסינות במקרה הנדון, זאת מאחר שפעולות הנתבע נעשו שלא במסגרת או תוך כדי מילוי תפקידו, באשר נטען כי הנתבע החליט להתנכל לתובע באופן אישי ולגרום להדחתו מתפקידו כגזבר המועצה, ולפיכך לא ניתן לראות בהפרכת האשמות שווא מתוך מטרה להתנכל, כחלק מתפקידו השלטוני של הנתבע.

            התובע מוסיף וטוען כי גם אם ניתן לראות את מעשיו של הנתבע כחלק מתפקידו, הרי שעדיין אין להעניק לו חסינות, שכן לכל הפחות פעל הנתבע מתוך שיווין נפש לאפשרות גרימת נזק לתובע במעשיו, כהגדרת סע' 7א(א) לפקודה, במצב דברים זה, די בכך כדי להצדיק המנעות מהענקת חסינות.

דיון והכרעה -

6.         סע' 7 לפקודת הנזיקין קובע כי "עובד ציבור" לעניין סעיף זה, הינו:

"עובד המדינה או עובד רשות ציבורית, לפי העניין;"

            במקרה שלפנינו, אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבע עונה על ההגדרה כאמור.

7.         אחריות עובד ציבור בנזיקין מוגדרת בפקודת הנזיקין הקובעת בסע' 7א(א) כדלקמן -

"7א(א).          לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור."